לזכרה של דפנה מאיר

את דפנה מאיר הכרנו לראשונה במסגרת ההכשרה הראשונה של קורס מנחות שיטת המודעות לפוריות ב-2006. לפני כן היא למדה את השיטה אצל מיכל שונברון והתאהבה בשתיהן. במשך הקורס, דפנה בלטה בידיעותיה וברוחב אופקיה. נראה שלא היה ספר שלא עבר תחת ידיה, ולא היתה שורה שלמדה שלא נשארה בזכרונה. דפנה הפכה להיות אחת ממורותינו, על אף שהיא היתה גם חברתנו.

שש נשים היינו בקורס הראשון, ולימים, דפנה כינתה אותנו "המבייצות". כחבורה הרגשנו שיש לנו אוצר ביד, והשיח על נשיות, גבריות, מיניות ופוריות, שבמרכזו עומד הקשב לגוף ולעצמנו, היה אז בתחילת דרכו. עם הזמן, כל מנחה יצאה לדרכה, אך קשר של מכתבים ושל מפגשים מידי פעם ליווה את פועלנו. בתוך כך, המכתבים מדפנה היו כפנינה ייחודית ביותר. היא כתבה מכתבים באורך הגלות, אך שכל מילה בהם היתה יקרה מפז וחצובה מסלע. היא שיתפה בעשייתה האמיצה, בניסיונות שלה להזיז תהליכים, היא התייעצה וחלקה איתנו חוויות מעבודתה וממפגשיה עם נשים ותיבלה את הכל בהומור עז ומחודד.

במקביל לעבודתה כאחות במחלקה הנוירוכירורגית בסורוקה, כמנחת מודעות לפוריות, כבודקת טהרה, כמדריכת כלות וכמנחה למיניות בריאה –  היא עבדה על הגשמת חלום נוסף. היא נסעה מביתה בעתניאל, למושב פוריה אשר בגליל, ולמדה אצל ד"ר אורי לוי ז"ל להיות מתאימת דיאפרגמה (אמצעי מניעה לנשים). בכך היא הפכה לאחות הראשונה שעשתה זאת מחוץ למערכת הבריאות. לאחר תקופה בה התאימה את האמצעי לנשים רבות, היא הכשירה בכוחות עצמה עוד מספר אחיות, והן יחד הפכו לכוח פעיל ברחבי הארץ. בזכות דפנה – כעשרים נשים עוסקות כיום בהתאמת הדיאפרגמה, אלטרנטיבה נוספת לנשים שאינן מעוניינות להשתמש בהתקן או בגלולות. בפועלה זה, דפנה לימדה רבנים על אופן השימוש בדיאפרגמה והשפיעה עליהם להתיר אותה, כדי לאפשר אותה כחלופה לגיטימית. בנוסף, היו לה תוכניות לעצב דיאפרגמה חדשה… (המדריך השלם לדיאפרגמה).